פרח (פרח כרובית שלם)

הוראות הכנה: חותכים מעט את הכרובית בבסיסה אך מקפידים להשאיר עלים ירוקים. מכניסים למים הרותחים לחליטה של כ7- דקות. הכרובית מוכנה כשהיא טיפה נכנעת ללחיצה אך עדיין קשה מעט. מוציאים מהמים ומניחים בתבנית אפייה. נותנים לכרובית להצטנן מעט ואז מושחים אותה ביסודיות בשמן זית. מפזרים את המלח מעל ומכניסים לתנור בחום של 250 מעלות.

שימו לב: יש להקפיד על זמן חליטה נכון, כרובית שנחלטה יתר על המידה תתפרק בתנור ותהיה רכה ועיסתית. כרובית שלא נחלטה מספיק תהיה במרקם קשה ולא נעים לאכילה.

אחד החלקים הטעימים הינם העלים הירוקים יש להקפיד לשמור כמות יפה של עלים, הכרובית גם נראית יפה יותר כך.

לפני ההכנסה לתנור יש לרוקן את התבנית מהמים שהתנקזו מהכרובית החלוטה.

 

לוגיקה:

כרובית היתה פעם כרוב, כך גם הברוקולי, הקולרבי וכרוב הניצנים. לפני כ-5,000 שנים ביית האדם את הכרוב ובחר את הפרטים שהיו בהם פרחים גדולים והכליא אותם אחד עם השני עד שנוצרה הכרובית שהיא כרוב שכמעט כולו הוא פרח. מאז, בכל השנים, בכל התרבויות, בכל המטבחים, טעו כולם לחשוב שפרח הכרובית הוא זר פרחי כרובית, לקחו ופירקו אותו לפרחי פרחים שזה כמו לקחת כלנית, לתלוש לה את עלי הכותרת ולטעון שכל אחד מהם הוא פרח. יום אחד הבנו את זה וגמלה בליבנו ההחלטה שאנחנו לעולם לא נשבור עוד פרחים. הכרובית האפויה היא תולדת ההחלטה הזאת, שלא לרמוס ולשבור את הפרח.

כשהבטנו בה שוב, היא דמתה לנו למוח, בגודלה ובמרקם פני השטח שלנו, חשבנו מוח, איך מבשלים מוח ? חולטים במים ואז מזהיבים במחבת או בתנור, מכיוון שרוב הכרוביות גדולות מכדי שמחבת יוכל להכילן, החלטנו להזהיב אותן בתנור. רצינו אותן כמו מח, זהובות ופריכות מבחוץ, רכות ונימוכות מבפנים, מצאנו את עצמינו מלטפים אותן ב 2 ידיים, הרבה פעמים סוד הבישול מצוי בתנועת הגוף המתייחס לחומר ושם מצאנו את סוד מידת שמן הזית המדוייקת – כמות השמן הנאספת בשתי כפות הידיים שרוחצים אותן בשמן.